מעסיק חויב לשלם לעובדת פיצויים בסכום של 40,000 (!) ₪ בעקבות עריכת תלושי שכר פגומים.

בפסק הדין השופטים הבחינו בין תלוש שכר, שנוקב בשכר שאין לו קשר לשכר המשולם בפועל. תלושי השכר שיקפו שכר של 3,500 ש"ח נטו כאשר בפועל השכר נטו המשולם לעובדת היה גבוה יותר, השתנה מדי חודש ונקבע על פי מספר השעות שעבדה בפועל.

תלושים פגומים ולא מדוייקים
במקרה האמור, 22 תלושים מתוך 24 תלושי שכר שנמסרו לעובדת היו פגומים, כאשר הנתונים הכלליים (כמו פרטי הצדדים, מספר ימי העבודה וכד') לא היו מדויקים, והובילו לפגיעה מיידית במימוש זכויותיה במוסד לביטוח לאומי, בהפרשות לפנסיה ועוד.

סכום פיצוי גבוה מהחוק
סכום הפיצוי במקרה זה הוא גבוה משמעותית מסכום הפיצוי כפי שנקבע בתיקון מספר 25 לחוק שנכנס לתוקף ביום 1.7.10 בו הגביל המחוקק את שיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק שיש לפסוק בשל אי מסירת תלוש שכר או אי ציון מלוא הפרטים כמתחייב על פי החוק והעמידו על סך של 5,000 ש"ח (בתוספת הצמדה למדד), תוך הותרת שיקול דעת בידי בית הדין לפסוק מעבר לסכום זה "מטעמים מיוחדים שירשמו".

בית הדין מציין כי בין השיקולים אותם נדרש בית הדין לשקול בבואו לקבוע את שיעור החיוב הכספי, ללא הוכחת נזק, שיש להשית בשל הפרת סעיף 24 לחוק, בשל כל תלוש שכר שלגביו לא פעל המעביד על פי חוק.

מהם השיקולים לפיצוי גבוה?
ניתן לכלול שיקולים מגוונים כמו: מספר ההפרות בכל תלוש, הכמות המצטברת של ההפרות (האם מדובר במעביד שהינו "מפר סדרתי" או שמא במעידה חד פעמית או בהפרות בודדות), סוג ההפרות (האם מדובר בהפרות שעשויות לשים מכשול משמעותי בפני העובד בבואו לממש את זכויותיו), נסיבות ההפרה וכוונת המפר.

משמע; האם הפרות אלה נועדו להביא לערפול מכוון של הנתונים באופן שיקשה על מימוש הזכויות, האם התקיימו נסיבות מקלות אצל המעביד שיש להתחשב בהן וכן, באיזו מידה מדובר בהפרות שהיו ל"מכת מדינה" והתגבשו "לנורמה" מושרשת שיש לשרשה.